יש לכם תיק השקעות בבנק, ותיק נוסף אצל בית השקעות או בחשבון בנק אחר. השנה מכרתם בבנק ברווח — והבנק ניכה מס במקור. באותה שנה בדיוק מכרתם בחשבון השני בהפסד.
מבחינה כלכלית הרווחתם הרבה פחות ממה שהבנק חישב. מבחינת המס — שילמתם על הרווח המלא, כאילו ההפסד לא קרה.
אף אחד לא יחזיר לכם את ההפרש ביוזמתו. לא הבנק, לא בית ההשקעות, ולא רשות המסים. ההחזר קורה רק אם מבקשים אותו — והמדריך הזה מסביר איך.
כמה כסף מדובר
| ברוקר א' (בנק) | ברוקר ב' (בית השקעות או בנק אחר) | |
|---|---|---|
| תוצאה | רווח ריאלי 180,000 ₪ | הפסד 120,000 ₪ |
| מס שנוכה במקור | 45,000 ₪ | 0 |
הבנק ניכה 25% מהרווח שנוצר אצלו — 45,000 ₪.
אבל בסיכום השנה הרווח הריאלי שלכם היה 60,000 ₪ בלבד. המס האמיתי על הסכום הזה הוא 15,000 ₪.
שילמתם 45,000 ₪. הייתם צריכים לשלם 15,000 ₪. ההפרש — 30,000 ₪ — הוא מס ששולם ביתר, והוא יושב אצל רשות המסים עד שתגישו בקשה.
למה הבנק לא עשה את זה לבד
זו לא רשלנות של הבנק, וגם לא מדיניות שאפשר להתווכח עליה. זו לשון החוק.
תקנה 9(א) לתקנות מס הכנסה (ניכוי מתמורה, מתשלום או מרווח הון במכירת נייר ערך, במכירת יחידה בקרן נאמנות או בעסקה עתידית), התשס"ג–2002, קובעת שהמנכה יקזז הפסד הון רק בהתקיים, בין היתר, שני תנאים:
"(1) ההפסד נוצר ממכירת נייר ערך שהיה בניהולו של החייב או מעסקה עתידית שבניהולו של החייב;
(2) הרווח נוצר באותה שנת מס שבה נוצר ההפסד, בין לפני מועד יצירת ההפסד ובין לאחר המועד האמור."
שלוש מילים — "בניהולו של החייב" — הן כל הסיפור. הבנק רשאי לקזז אך ורק את מה שקרה אצלו. הוא לא רואה את החשבון שלכם בבית ההשקעות, ואפילו אם היה רואה — לא היה רשאי לקזז מולו.
מה כן קורה בתוך אותו חשבון: תקנה 9(א)(2) מאפשרת קיזוז דו-כיווני במהלך השנה — גם כנגד רווח שנוצר לפני ההפסד. כלומר אם הרווחתם בינואר והפסדתם באוגוסט, באותו חשבון, הבנק יקזז ויחזיר לכם את המס העודף.
מה לא עובר לשנה הבאה: מכיוון שהתקנה דורשת "אותה שנת מס", המנכה אינו מקזז הפסד משנה קודמת. ההפסד לא נעלם — הוא פשוט מטופל בדוח השנתי ולא בבנק.
חריג אחד: תקנה 9(ב) מאפשרת לפקיד השומה להתיר קיזוז הפסדים שנוצרו אצל מנהל תיקים אחר — אך רק אם הועבר תיק מאותו מנהל לאחר, ובתנאים שייקבעו.
סדר הקיזוז — מה מותר מול מה
כאן נמצאת ההבחנה שרוב המדריכים מפספסים, והיא זו שקובעת כמה כסף תקבלו בחזרה. סעיף 92 לפקודה מבחין בין הפסד שוטף — כזה שנוצר השנה — לבין הפסד מועבר משנים קודמות. הכללים שונים.
| סוג ההפסד | ניתן לקזז מול |
|---|---|
| הפסד הון שוטף מניירות ערך | רווח הון ריאלי · וגם ריבית ודיבידנד מניירות ערך |
| הפסד הון מועבר משנה קודמת | רווח הון בלבד |
שימו לב להבדל: הפסד שוטף יכול "לאכול" גם ריבית ודיבידנד. הפסד מועבר — לא. הוא ממתין לרווח הון בלבד.
התנאי לקיזוז מול ריבית ודיבידנד: הקיזוז מותר רק כנגד ריבית ודיבידנד מניירות ערך, ורק כאשר שיעור המס עליהם אינו עולה על 25%. דיבידנד לבעל מניות מהותי, שממוסה ב-30%, נמצא מחוץ לתחום.
מה שלא ניתן לקזז בשום מקרה: הפסד הון אינו מקוזז כנגד הכנסת עבודה. משכורת היא הכנסה פירותית, והפסד הון הוא הפסד הוני — הם לא נפגשים. זה שונה מהפסד עסקי שוטף, שכן ניתן לקיזוז כנגד כל מקור הכנסה, לרבות משכורת — ולכן בטופס יש שורה נפרדת עבורו.
כדי לשמר את ההפסד לשנים הבאות — חייבים להגיש דוח. הפסד שלא דווח לא "מחכה" לכם. זו הסיבה הנפוצה ביותר שבגללה משקיעים מאבדים הפסדים ששווים כסף אמיתי: הם פשוט לא הגישו.
נספח ג' — הטופס שבו זה קורה בפועל
הדוח השנתי ליחיד הוא טופס 1301. הקיזוז עצמו לא נעשה בו, אלא בנספח: נספח ג' — טופס 1322, "רווח הון מניירות ערך סחירים".
הטופס בנוי משלושה חלקים:
חלק א' — פרטי המכירות. מי המוכר, מספר תיק, האם המכירה בוצעה מול צד קשור, בעלות (שלי / בן זוג / ירושה), האם מדובר בנכס בחו"ל, האם נוכה מס במקור, ופיצול הרווחים בין ינואר–יוני ליולי–דצמבר.
חלק ב' — פרטי החשבונות שמהם נוכה מס במקור. שורה נפרדת לכל חשבון, בצירוף טופסי 867. זה החלק המרכזי עבורנו — כאן, לראשונה, נפגשים שני הברוקרים שהמערכת הבנקאית לא הצליחה לחבר ביניהם.
חלק ג' — ההכנסה מניירות ערך. ליבת החישוב, ובה סדר הקיזוז:
- רווח חייב במס לפני קיזוז הפסדים
- פחות — קיזוז הפסדי הון שוטפים מניירות ערך
- פחות — קיזוז הפסדי הון מועברים מניירות ערך
- פחות — קיזוז הפסדי הון שאינם מניירות ערך
- פחות — קיזוז הפסדים שוטפים מעסק
- = ההכנסה החייבת
מה מביאים: טופס 867 מכל אחד מהחשבונות — האישור השנתי מהבנק או מחבר הבורסה על ניכוי המס במקור. הוא זמין בדרך כלל במהלך חודש מרץ של השנה העוקבת.
עד כמה שנים אחורה אפשר לבקש
סעיף 160 לפקודה קובע שמי ששילם מס ביתר זכאי להחזר — בתוספת הפרשי הצמדה וריבית — ובלבד שהדוח לאותה שנה "הוגש לא יאוחר מתום שש שנים אחריה".
שש השנים נספרות מתום שנת המס, לא ממועד התשלום ולא ממועד ההגשה. ואין החזר בלי דוח — הגשת הדוח היא התנאי.
נכון לשנת 2026, החלון הפתוח הוא השנים 2020–2025. הבקשה לגבי שנת 2020 נסגרת ב-31 בדצמבר 2026. אחרי התאריך הזה, מס ששולם ביתר באותה שנה אינו ניתן להשבה — גם אם ההפסד מתועד וברור.
אם אתם סוחרים דרך ברוקר זר
לברוקר זר — Interactive Brokers ודומיו — אין ניכוי מס במקור ישראלי. זה נשמע כמו יתרון, ולמעשה זו חובה נוספת.
הפטור מהגשת דוח על הכנסה מנייר ערך מותנה בכך שנוכה ממנה מלוא המס לפי הפקודה. אצל ברוקר זר התנאי הזה לעולם לא מתקיים, ולכן: חובת דוח שנתי מלא, ללא תלות בסכום.
בנוסף, סעיף 91(ד) לפקודה מחייב דיווח ותשלום מקדמה חצי-שנתיים על מכירת נייר ערך שלא נוכה ממנה מס במקור:
- מכירות ינואר–יוני ← עד 31 ביולי באותה שנה
- מכירות יולי–דצמבר ← עד 31 בינואר בשנה העוקבת
חישוב המקדמה כולל גם קיזוז הפסדים מאותה תקופה — לא רק רווחים.
הערה לבעלי הכנסות גבוהות: על הכנסה חייבת מעל 721,560 ₪ (התקרה נכון לשנות המס 2025 ו-2026) חל מס יסף בשיעור 3%, ובנוסף 2% על החלק ההוני — כלומר 5% על רווח ההון. מי שמגיע לסף הזה חייב ממילא בהגשת דוח שנתי מלא.
מתי זה שווה את הטרחה
כנראה שלא, אם ההפסד והרווח נוצרו באותו חשבון בדיוק ובאותה שנה — הבנק כבר ביצע את הקיזוז.
כנראה שכן, אם מתקיים אחד מאלה:
- ההפסד והרווח בחשבונות שונים — בבנקים שונים, או בבנק מול בית השקעות
- יש לכם הפסד משנה קודמת שלא נוצל
- מכרתם דרך ברוקר זר
הבדיקה הראשונית פשוטה ודורשת שני מסמכים בלבד: טופס 867 מכל אחד מהחשבונות, וטופס 106 אם אתם שכירים. מהם אפשר לראות תוך זמן קצר אם שולם מס ביתר, וכמה.
רוצים אומדן ראשוני עוד לפני שאתם אוספים מסמכים? סימולטור החזר המס ייתן לכם כיוון תוך כמה דקות.
מקורות ובסיס חוקי
- סעיף 92 לפקודת מס הכנסה — קיזוז הפסדי הון
- סעיף 160 לפקודת מס הכנסה — החזר מס ששולם ביתר
- סעיף 91(ד) לפקודת מס הכנסה — דיווח ומקדמה על רווח הון
- סעיף 121ב לפקודת מס הכנסה — מס יסף
- תקנות מס הכנסה (ניכוי מתמורה, מתשלום או מרווח הון במכירת נייר ערך...), התשס"ג–2002
- טופס 1322 — נספח ג', שנת המס 2025 (רשות המסים)
- דוח שנתי ליחיד לשנת המס 2025 (רשות המסים)
אין באמור ייעוץ מס או תחליף לייעוץ פרטני. הנתונים נכונים למועד העדכון של המאמר. יש לבחון כל מקרה לגופו.